1. [תנ] גורֵף, סוחֵב בּחָזקה עִם זֶרֶם המַיִם: מטר סֹחֵף ואין לָחֶם (משלי כח 3); הים סָחַף את הסירה לחוף; מי השיטפון סוחפים בזרימתם בתים, מכוניות ואנשים
2. [עח] (בּהשאלה) מַגיעַ לקיצוניוּת בִּתגובה, במַענֶה: תשוּבה סוחֶפת; השׂחקן סוחֵף את הקהל; האוהדים קיבלו את המנצחים בהתלהבות סוחֶפֶת