1.[תמ] מקבל שׂכָר, יש לו רֶווח או תועֶלת: שלא יהא חוטא נשכר (חלה ב, ז); העובדים יצאו נִשכָּרים מהשביתה
2. [תנ] עובד בשָׂכר: שׂבֵעים בלחם נשׂכָּרו (שמואל א' ב 5); מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונִשכַּר אצל בעל הבית אחד בדרום (שבת קכז:); נִשׂכַּרנו לעבודה; הוא פועל נִשכָּר בבניין זה
3. [עח] נמסר תמוּרת שָׂכר (דירה וכד'): הדירה נִשׂכְּרה לשנה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה