1. [תנ] (בּעל חיים) מוּמָת על-ידי חיתוּך הצוואר: ״הצאן ובקר יִשָחֵט להם״ (במדבר יא, 22); ״הפסח נִשחָט בשלוש כיתות״ (פסחים ה, ה);
2. [עח] (בּהרחבה) נטבח, נהרג באכזריות במלחמה וכד', נרצח: משפחות שלמות נִשחְטוּ בידי הפורעים (תנו דעתכם להבדל בין נִשְׁחָט לבין
נִשְׁחָת)
אנגלית: butchered; slaughtered