1.[תנ] מתפָּרק לחתיכוֹת בגלל הפעלת כּוחַ או בגלל נפילה וכד', מנוּפּץ, מרוּצץ: נפלו דָלִיתָיו ותִשָבַרנה פֹאֹרתָיו (יחזקאל לא 12); נִשבַּר הקנקן (בבא מציעא ו, ד); נִשבְּרה ידו של השחקן
2. [עח] (בהרחבה) פָּג, מִתבַּטל (חום, צימאון וכד'): על פי תחזית מזג האוויר השרב אמור להישבר לקראת ערב; השביתה נִשבְּרה
3. [עח] (בּהשאלה) אינו מוצא כּוחַ לעמוד בּצָרה או בּסֵבל, נכנע, פוסקת התנגדוּתו: הנאשם נִשבַּר בחקירתו והודה במעשה
4. [תנ] מוּכֶּה, באים עליו שֶבר וצרה: פתאום נפלה בבל ותִשָבֵר (ירמיה נא 8); למי שנִשבַּר ובא לו אצל רופא והיה הרופא מתמֵהַ ואומר לו: כמה גדולה מכתך? (מדרש שמואל נא, יג)
5. [תנ] מנוּפָּץ: "והאניה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר" (יונה א, 4)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה