נפסק פירוש

1.[עח] נִגמר פתאום:
פתאום נִפסַק הגשם ויצאה השמש
2. [עח] פעוּלתו נֶעצֶרת לפני סוֹפהּ או לפני זמנהּ הצָפוי: ההצגה נפסקה בשל תקלה
3. [תמ] אינו נמשך עוד, חָדֵל: ודמו זב ואינו נִפסָק (רש"י נידה עא:); ביקוריו נִפסְקוּ
4. [תמ] נחתך, ניתָק, נקטע: סנדל שנפסקה אחת מאוזניו (תוספתא שבת יב, לא); שלשל דלי למלאת ונִפסַק החבל (תוספתא פרה ה, ה); נִפסַק חוט חייו
5. [תמ] נקבּע מה דינו או מה עונשו, נחרץ, מוחלט: כשהדין בין אדם לחברו - תחרות ביניהם, נִפסַק הדין - נעשה שלום ביניהם (מכילתא עד:); לאחר תשעים יום שנִפסַק הדין (רש"י בבא מציעא לה:); נִפסְקו לו שני חודשי מאסר בפועל

***