1.[תנ] נסגר לגמרי, נאטם: ״כי החלו הפרצים להִסָתֵם״ (נחמיה ד, 1); ״שאם ייסָתֵם אחד מהם (מן החללים שבגוף) או אם ייסָתֵם אחד מהם״ (תפילת "אשר יצר"); החור שבגג נִסתַם;
2. [עח] מתמַלא כל חלָלוֹ: הבור נִסתָם;
3. [תמ] נעלם מן הידיעה, לא נודע: ״שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ, ונִסתַם ממנו״ (מדרש רבה בראשית 13); התנהגותו נִסתְמה ממנה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה