1. [תמ] נוטֶה כלפי מַטָה או לצדדים, נעשֶׂה כּעֵין קֶשת, מעוּקם: וכיוון שחרב בית המקדש כביכול נִכפַּף צווארן של ישראל (מדרש רבה שיר השירים רבה ד כמגדל דוד); הברזל החם נִכפָּף
1.גמיש, כּפיף, יכול להיכָּפֵף: שרביט שאינו נִכפָּף (תוספתא ערכין ג, א); עץ שאינו נִכפָּף עלול להישבר ברוח
2. [עח] נעשה כּפוּף, משתעבּד: הוא נכפף לרצון מעסיקיו
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה