נישא פירוש

1. נלקח, מוּבָא (על הידיים וכד'), מיטלטל, מוּעבר ממקום למקום על־ידי מישהו או על־ גבּי משהו:
ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אותם זהב ונִשָׂא בם את השלחן (שמות כה 28); המטען נישָׂא על גבי חמורים
2. מתרומם, גובֵהַ: עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אֵנָשֵׂא (ישעיה לג 10); ובהינָשֵׂא יד אל הגדולה על בליעל ועל כל ממשלתו במגפת עולמים (מגילות מדבר יהודה); הר החרמון נישָׂא גבוה מעל כל ההרים שבסביבתו
3. רם ונִכבּד, בַּעל מַעלָה גבוהה: הנה ישכֹל עבדי... ירום ונשא וגבה מאוד (ישעיה נב 13); רבים נישָׂאים נקלו מאוד ונכבדים ניתנו ביד (בן סירא); הוא נישָׂא בקהילתו

***

1.מרומָם, גָבוהַּ:
ואראה את אדני ישב על כסא רם ונִשא (ישעיה ו 1); כי בך לבד בטחנו מלך אל רם ונישא (מלשון התפילה); איש רם ונישׂא הוא
2. מוגבה: ארזי הלבנון הרמים והנִשָׂאים (ישעיה ב 13); כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישָׂאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה (עבודה זרה ג, ה); גבעת הלבונה אני חלתי וגבעה נישָׂאה אני הולדתי (מלשון הפיוט); הבית הוקם על גבעה נישָׂאה
3. מתרוֹמֵם, גובֵהַּ: "וּבְהִנָּשֵא הַחַיוֹת מֵעַל הארץ" (יחזקאל, א, 19)

***

1.[יב] מי שמתגאה:
והוא רוכב שחקים, גאה על גאים, מתנשא על נישָׂאים ומתגאה כארז על מתגאים (מלשון הפיוט); הם הורים נישָׂאים
2. [יב] אלוהים: יחיד ונישָׂא, עליך ניהרג ונישקד (מלשון הפיוט)

***

1. [תמ] מתקשר עם בן זוג קֶשר של נישׂוּאים (אישה לגֶבר או גֶבר ואישה זה לזה), מתחתן:
הלכה צרת בתו ונישאם לאחיו השני (יבמות א, ב); ויתנו הרווחים למי שיש לו בתולה הראויה להינָשֵׂא (ספרות ימי הביניים); הזוג נישַׂא זה עתה
2. [תנ] נתינת מתנה: האכול אכלנו מן המלך? אם נשאת נישָׂא לנו? (שמואל ב' יט 43)
3. [תנ] ניתָּן, מועבר: "אם נִשֵאת נִשָא לָנוּ" (שמואל ב', יט, 43)

***

מִתפּתֶה לרע, מוּתעה:
נואלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשאוּ שָׂרֵי נֹף (ישעיה יט 13); הוא נישָׂא למעשים רעים
אנגלית: tempted, seduced

***

***

(נאום וכד') נאמר, מוּשמָע:
נאום חוצב להבות נישָׂא בעצרת הזיכרון

***