חָרוּש: שתיהן בורות שתיהן נירות שתיהן זרועות (בבא קמא פא:); היה מפסיק בה ארץ בורה שאינה זרועה ולא חרוּשה או ארץ נירה והיא שנחרשה ולא נזרעה (רמב"ם, הלכות מתנות עניים ג, ד)
1. [תמ] מִסגרת או קָנֶה שֶחוּטים מתוּחים עליהם ומשמשים להגבּהת חוּטֵי השתי ולהנמכתם לשֵם אריגה: העושה שני בתי נירין והאורג שני חוטין (שבת ז, ב); הנוגע בכובד העליון, בכובד התחתון בנירין (כלים כא, א) 2. [עח] קידומת בשמות יישובים, כגון: ניר יצחק, ניר עוז, ניר עציון (על פי המשמעות החקלאית של המילה ניר)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה