1. [תנ] מַסכּים, מואיל, מִתרַצה: אך בכל זאת נֵאות לכך (בראשית לד, 15); וַיֵאֹתוּ הכֹהנים לבלתי קְחַת כסף (מלכים ב' יב, 9); יישלח מעדה... אל ייאות איש עמו בהון ובעבודה (מגילת ברית דמשק, 30-26); הוא נֵיאות לעצת חבריו
2. [יב] מתאים, ראוי: לךָ מַלכוּת... לךָ תֵאות תהילתי (מלשון התפילה); מעשיו נֵיאותו לתהילה
3. [תמ] נהנֶה, מֵפיק הנאה: אין מברכין על הנר (במוצאי שבת) עד שיֵיאותו לאורו (ברכות ח, ו)
אנגלית: willing, agree, worthy
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה