1.[תנ] מוּשָׂם בּמַיִם (אדם או מאכל), נרטב: ורגלי הכוהנים... נִטבְּלוּ בקצה המים (יהושע ג 15); המרור הנִטבָּל בחרוסת (סידור רש"י); הכלים נִטבּלוּ במים
2. [עח] מוּשָׂם ברוטב: הפיתה נִטבֶּלֶת בטחינה וחומוס
3. [עח] נכנס לדת הנוצרית בטֶקס טבילה: תינוקם נִטבַּל בכנסייה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה