1. [תמ] נפרד לשניים על-ידי העברת סכּין וכד', נגזר, נכרת: בהמה שנֶחתְכוּ רגליה (חולין ד, ו); החֶבל נֶחתַך וניתק
2. [עח] נפצע בדָבר חד, נשׂרט שׂריטה עמוּקה: אצבעה נֶחתְכה ודם רב נזל מהפצע הוא נֶחתַך מסכין גילוח
3. [עח] (בּהַנדָסה) קו נפגש בקו אַחֵר: המרובע נֶחתך על-ידי קו
אנגלית: cut, gashed, scratched, sliced
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה