1. [עח] מנַער, מטלטל בחָזקה (סִפרוּתי): הוא נועֵר את ענפי העץ כדי שייפול הפרי
2. [תנ] מֵניע משהו כדי להרחיק את מה שבּתוכו: נֹעֵר כפיו מִתמֹך בַשֹחַד (ישעיה לג 15); מעות שעל הכר נועֵר את הכר והן נופלות (שבת כא, ב); הוא נועֵר את המפה
3. [תנ] צועק, שואג, משמיע נערה, משמיע קול של חמור: נָערוּ כגורי אריות (ירמיה נא 38); חמור נועֵר (ברכות ג) (תנו דעתכם להבדל בין נוֹהֵר לבין נוֹעֵר)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה