1. [תנ] נַדבָן, לא קמצן, נותן נדבות מרצון: לא יִקָרא עוד לנבל נָדיב (ישעיה לב 5); הנָדיב מכל אדם (ספרות ימי הביניים); האיש הנָדיב הגדיל את תרומתו
2. [תנ] אציל, נכבּד: מאשפות ירים אביון להושיב עִם נדיבים (שמואל א' ב 8); והשליטים והנדיבים וכל דלת העם בדיצה (ספרות ימי הביניים); הוא איש נָדיב מהמכובדים שבקהילתנו
3. [עח] מוצג או ניתן ביד רחבה: עצי האדר הגבוהים מעניקים צל נדיב בקיץ
אנגלית: generous; noble
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה