1. [תנ] משׂוחֵחַ, בא בדברים: אז נִדבְּרוּ יראי ה' איש אל רעהו (מלאכי ג, 16); הם נִדבְּרוּ זה עם זה;
2. [עח] מתַכנן יַחד, מִתיַיעץ: הוא נִדבַּר עמי ואחר-כך החליט בעצמו;
3. [תנ] בָּא לידֵי הֶסכֵּם בשׂיחה: גם ישבו שרים, כי נִדבְּרוּ (תהילים קיט, 23); נִדבַּרנוּ להיפגש מאוחר יותר;
4. [תמ] נֶאמָר, מוּבּע: דבר שנִדבַּר בפיו עשאן תרעומות (אבות דרבי נתן); ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור שנִדבַּר למשה מסיני היו כולם (רש"י ויקרא כה, 1); הדברים נִדבְּרוּ ואין להתכחש לזה;
5. [תנ] מדַבּרים זה עם זה: ואמרתם מה נדבַּרנוּ עָלֶיך (מלאכי ג, 13)