1. [תנ] השמעת צלילים בכלי מוּזיקָלי: ונגינותַי ננגן כל ימי חיינו (ישעיה לח 20); נפשי עליי תשתוחח ועם לבבי אשיחה אזכרה נגינָתי בלילה (מלשון הפיוט); נגינה בגיטרה
2. [עח] מנגינה, מוּזיקה, כגון: כּלי נגינה מכשיר שמנגנים בו: הילד ביקש לנגן בכלי נגינה
3. [יב] (בּדִקדוּק) הטעָמה, הדגָשת הבָרה מסוּיֶמת (מיוּשן): כולם נגינָתם מִלרע (ספרות ימי הביניים)
4. [יב] אופן השמָעת כל אחד מִטַעמֵי המקרא: הנגינות קרויין טעמים (רש"י מגילה ג); הנגינה שלו (של הזרקא) מַתחלת בקול נמוך (ספרות ימי הביניים)
(להרחבה ראה מילון המקרא)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה