1.[תמ] מעלה בָּאשה, מסריח: פ': ״שהיו נבאשין ממכות מצרים״ (שמות רבה י); פרי רקוב נִבאָש; ת': שנים נִבאָשות ונכאבות;
2. [תנ] (ב-, את-) נעשׂה מאוס: "כי נִבְאַשְתָּ את אביךָ" (שמואל ב' טז, 21); ״נִבאש ישראל בפלישתים״ (שמואל א' יג, 4); ״הוא נִבאָש בעיני; ת': דברים נִבאָשים״ (רש"י, ישעיה ה, 2); ״מחבושת... לשריין הנמאר והנִבאָש״ (ספרות ימי הביניים)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה