1. [תמ] מַשמיעַ קול צִלצוּל או דפיקה: כאגוז המִתקַשקֵש בקליפתו (חולין סד:); המפתחות מִתקַשקְשים בכיסו
2. [עח] נַעשֶׂה מבוּלבּל וחסַר מַשמָעוּת (עממי)
3. [יב] מתרוצץ, מִתכַּתֵש: אזי יעשה שלום לי להניח דעתי ואפילו שמִתקַשקֶשֶת בי על שאינו נוקדם בצריי (רש"י ישעיה כז, 5)
4. [עח] מפַטפֵּט וּמקַשקֵש הרבּה (עממי): הפסק להִתקַשקֵש
אנגלית: to babble
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה