1. מקַבּל ניחוּמים: יָקמוּ כל בניו לְנַחמוֹ ויְמָאֵן להִתְנַחֵם (בראשית לז 35); עקיבא, ניחמתנו, תִתנַחֵם ברגלי מבשר (מדרש רבה איכה ה על הר ציון); האיש מיאן להִתנַחֵם על מות יקיריו
2. (על) מִתחָרֵט: לא איש אֵל וִיכַזֵב ובן אדם וְיִתְנֶחָם (במדבר כג 19)
3. שואף לנקמה בשׂונאו: הנה עשו אחיך מִתנַחֵם לך להרגך (בראשית כו 42)
אנגלית: consoled, comforted
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה