1. [תמ] מַרשֶה, נותן רשוּת, מבַטֵל את האיסוּר: רבי עקיבא מַתיר וחכמים אוסרים (חלה ד, ט); השופט מַתיר לאב לבקר את ילדיו הגרים אצל אמם
2. [תמ] פּותח, משַחרר (קֶשר): כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו (שבת טו, א); ולמה יאמרו: הַתֵר חגוריו (מלשון הפיוט); האיש מַתיר את הקשר בעניבתו; הנערה ניסתה להתיר קשר עיקש בשערה
3. [תנ] מוציא (אָסיר) לחופֶש: ה' מתיר אסורים (תהילים קמו, 7)
אנגלית: loosen, release
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה![מַתִּיר [עח]<sup>3 </sup>](assets/images.lib/0_52485100_1621801445_1390489926.jpg)