1. [תמ] סובל יִיסוּרים (בּגוּפו או בנפשו), מִתעַנֶה: איוב שנִתייסר בעולם הזה ושילם לו הקדוש ברוך הוא כפליים (מדרש רבה שמות לא); שמִתייסרין בייסורין ומתמרקין בענוונותיהן (רש"י שבת קיח:); החולה נִתייסֵר ייסורים רבים
2. [תנ] מוּזהר, לוקח מוסר, סובל מייסורי מצפון: וְנִוַסְּרוּ כל הנָשִים (יחזקאל כג, 48), אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי (תהילים טז 7); וסרתי ולא הִתיַיסרתי ואשמתי ולא נכלמתי (מלשון הפיוט)
אנגלית: suffer; learn a lesson
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה