1. [תנ] מקַבּל (סכוּם כֶּסף) בּמַשׂכּורת, מקבל תשלום על עבודתו: "והמשתכר מִשׂתַכֵּר אל צרור נקוב" (חגי א, 6); "אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפסיק" (יומא לה:); פלוני מִשׂתַכֵּר בכבוד מעבודתו;
2.[תמ] מַרוויחַ, מקַבֵּל רֶוַוח: "נותן לו סלע ומִשׂתַכֵּר בסלע" (מעשר שני ד, א);
3. [יב] מַשׂכּיר את עצמו: "ועל מנת כן נשתכרו לו" (הפועלים) (רש"י בבא מציעא עו:); "ולא נמנעתי מהשתכר לכל שוכר" (מלשון הפיוט);
אנגלית: getting paid
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה