1. [תנ] מפריש שֶתן: לא השאיר לו מַשתין בקיר (מלכים א' טז 11); לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים (עירובין י, ה); הכלב משתין ליד העץ 2. [יב] מעורר לָתֵת שֶתן: ברצותם למהרם (את הבהמות) או לעכב לחכרם או להשתינם (ספרות ימי הביניים) (ראו: משַתן) אנגלית: urinate
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה