1. [תמ] קורא מתוך הכּתָב בקול רָם לִפנֵי קהל: ובשעת הַהַלֵל ראשון מקרֶא את ההלל (ראש השנה ד, ז); הגננת הקריאה לילדים סיפור
2. [תמ] קורא נוסַח של שבוּעה או של תפילה וכד' לִפנֵי העֵד או המִתפַּללים כּדֵי שיַחזְרוּ על המילים אחריו: כגָדול המקרֶא את הלל והן עונים אחריו ראשי פרקים (סוטה ל:)
3. [תמ] קורא בקול לִפנֵי מישהוּ כּדֵי שיַחזור ויִקרָא אחריו: וכל מי שאינו יודע לקרות ( = לקרוא) מקרין ( = מקריאים) אותו (ביכורים ג, ז)
4. [עח] גורם שיִקרָא: אור השמש מקריא את התרנגול
אנגלית: read; dictate
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה