1. [תמ] חורֵך, שׂורֵף - בעיקר תבשיל בשל בישול יתר: לא יגרש אדם את אשתו... אפילו הקדיחה תבשילו (גיטין ט, י)
2. [תמ] מַשחית, פּוגם: הנותן צמר לצבע והקדיחתנו יוֹרָה (בבא קמא ט, ד)
3. [יב] (מחלה, קַדַחַת) מחַמֵם מאוד את הגוּף: קדחת - חולי שמקדיח את הגוף (רש"י ויקרא כו 16)
4.[תמ] נתקף בּקַדַחַת וחוּמו עולֶה: עתים שהוא מקדיח אבל סבור בעצמו שיחיה (ספרא קיא ג)
5. [יב] בּוער, דולק: אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: burn
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה