מצדיק פירוש

1. [תנ] מיַיחֵס סיבּה צודֶקת להִתנַהגוּת וכד', מזַכֶּה, קובֵעַ שהצֶדק עִם פּלוני:
"לא אצדיק רָשָע" (שמות כג, 7); הוא ניסה להצדיק את איחורו בטענה שירד גשם;
2. [תמ] גורם להיות צדיק, מעורר לדַרכֵי צֶדק: "המקום הזה מצדיק את יושביו" (מדרש רבה בראשית מג.);
3. [יב] מוכיחַ שהדָבָר צודק, מאַשֵר: כישלונות האיש מצדיקים את החששות מפניו;
4. [תנ] דן בצדק, מזַכֶּה: "וּלהצְדִּיק צַדִּיק לתת לו כְּצִדְקָתוֹ" (מלכים א' ח, 32);
5. [תנ] מסכים עם פלוני: "חָלילה לי אִם אַצדיק אֶתכם" (איוב כז, 5);
6. [תנ] מטַהֵר מחֵטא, מביאים לידי זְכוּת: "וּמַצְדִּיקֵי הרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, 3)
אנגלית: justifies; acquit; purify

***