1. [תמ] מעשֶׂה הנעשֶׂה מתוך הֶרגֵל או מָסורת - לפעמים בַּעל תוקֶף הִלכָתי או חוּקי, נוהַג, דרך פּעוּלה מקוּבּלת: כך היה המנהג בירושלים: אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו (ירושלמי סוכה נד, א); האנטרופולוג תיאר את מנהגיהם של שבטי הילידים
2. [יב] התנהגוּת מקוּבּלת בין היהוּדים בקהילה מקהילות ישראל: מנהג אבותינו תורה היא (תשובות רש"י נג);
3. [תנ] סגנון, כגון נהיגת סוס ומרכבה: "והמנהָג כמנהג יהוּא בן נִמְשִי" (מלכים ב' ט, 20)
4. [עח] (בעסקים) דרך הפעולה המקובלת במקצוע או בענף כלכלי מסוים. (גם: נוהג).
5. [עח] (בניהול משאבי אנוש) דרך להקניית זכויות הנוצרת על ידי השתרשותו של מנהג מסוים במקום העבודה, כגון לקבל הודעה מוקדמת על פיטורין.
אנגלית: custom
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה