מכה פירוש

1. פגיעה, מגע נִמרָץ - בעיקר בַּיָד או במכשיר - כדי להכאיב או כּדֵי להפעיל כּלי עבודה וכד', מהלוּמה, חבָטה עזה:
ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם (שופטים טו, 8); הכה באחד ידו... שמכה של ביזיון היא (תוספתא בבא קמא ט, לא)
2. פֶּצע: מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה (ישעיה א, 6); נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת, והיא מתרפאה והולכת בשבת (ירושלמי שבת ג, ד)
אנגלית: blow ,killing

***

1. [תנ] חבטת מורג וכלי דַייש:
"חִטִים מכות לעבדיך" (דברי הימים ב' ב, 9)
2. [עח] (בהשאלה) עשיית רווחים יוצאי דופן בשוק כתוצאה משילוב של השקעה נבונה, תִּזמוּן טוב ומזל (עממי): בהשקעה האחרונה במניות עשיתי מַכּה רצינית

***

1. שֶבֶר, צרה, אָסון גדול באֵזור מסוּיָם, כגון מגֵפה:
למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מֵאנה הֵרָפא היו תהיה לי כמו אַכזָב מים לא נֶאמָנוּ (ירמיה טו, 18); המגפה שפרצה הייתה מכה קשה
2. תבוּסה, מַפָּלה: ויצא דוד וילחם בפלישתים ויך בהם מכה גדולה וינוסו מפניו (שמואל א' יט, 8)
אנגלית: tragedy, disaster; defeat

***

1. [תנ] נותן מַכּה, הולם ופוגע במישהו:
וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף (שמות כא 18)
2. [תנ] הורג, מֵמית: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך (שמואל א' יז 36)
3. [תנ] מַקיש, דופֵק: ראיתי את אדוני נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הסִפים (עמוס ט 1); המכה בקורנס על הסדן (שבת יב, א); במקום על המסמר הכה הפטיש על אצבעו
4. [תנ] מֵביא צרה ואסון על-: ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגל עד קדקודו (איוב ב 7)
5. [תמ] מנַגֵן (בחליל): החליל מכה לפניהם (ביכורים ג, ג)
6. [תנ] חובט, מַלקה, פּוגע, כאמור בפסוק: "הַכֵּה תַּכֶּה את יֹשְבֵי העיר" (דברים יג, 16)

***

1. עיר הבירה של חג'ז במערב ערב הסעודית. מקום הולדתו של מוחמד, מייסד האיסלאם; העיר הקדושה ביותר למוסלמים, מושא לעלייה המונית לרגל של מוסלמים בכל שנה, והמקום שאליו הם פונים בשעת התפילה. מקדש הכּעבּה הממוקם בה הוא יעדם של עולי הרגל המוסלמים. מספר תושביה כ-550 אלף נֶפֶש
2. (בהשאלה) שם נרדף למקום שמושך אליו המוני אנשים מסוג מסוים, שיש להם עניין משותף:
לַאס וֶוגס היא מכה של המהמרים

***

***

***