מין פירוש

שורש של הערכים:
הִתמַיינוּת, מִיוּן, מין, ממוּיָן, ממַיין, מִתמַיין

***

1. [עח] תכוּנה ביולוגית המַבחינה בין זָכר לנקֵבה:
מינו של הרך הנולד הוא זכר;
2. [תנ] קבוּצה של דברים שֶיֵש להם צַד שָוֶוה, ושונים בכָך מכּל השאָר, חֵלֶק של סוּג: עשב מזריע זרע למינהו (בראשית א 12); כוסמי, "מין חטין שיבולת שועל ושיפין מין שעורין" (פסחים לה, א);
3. [יב] (בּדִקדוּק) תכוּנה של שמות העֶצם המוּתאֶמת להַבחָנה בין זָכר לנקֵבה ביצוּרים בַּטֶבע ובדומֶה להם (בדֶרך מוּסכֶּמת) בשאר שמות העֶצם, וכן הכּינוּיים והצוּרות בַּפּועַל המתאימים לכל אחד מהם, כגון: הסיומת -ִים כנגד -וֹת וכד' (בלשונות מסוּיָמות יֵש גם מין סתָמי): ילדה, תמונה, מחברת - מין נקבה; ילד, שולחן, עיפרון - מין זכר;
4. [עח] אֵיכוּת, טיב: אריג זה הוא ממין משובח;
5. [תמ] אופֶן, דרך: "שלושה מינין אסורין בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן" (נזיר ו, א);
6. [עח] קיצור של יחסי מין (בלועזית: סֶקס)
אנגלית: gender; type; sex

***

סוג, קבוצה, סדרה, קבוצת צמחים או בעלי חיים המאופיינים בסימנים ובתכונות דומות:
"עץ פרי עֹשֶׂה פרי לְמִינוֹ" (בראשית א, 11)
אנגלית: kind, species; type

***

1. [תמ] כּופֵר בעיקרֵי הדת, אֶפּיקורוס:
"איזה מין? זה העובד עבודת אלילים" (עבודה זרה כו, ב);
2. [תמ] שם תלמודי לכמה סוגי כופרים, כגון: צדוקי, נוצרי (כגון הנוצרים הראשונים, הגנוסטיקאים וכד'): "המינין האנשים אשר הפכו דברי אלוהים חיים לרעה כגון צדוקים וביתוסים" (רש"י ראש השנה יז, א)
אנגלית: heretic

***

(במיתולוגיה המִצרית) אל ההולדה, הפּריון בקרב בעלי-החיים והצמחייה במצרים העתיקה, בעל דמות של פר
אנגלית:
Min

***