1. [תמ] עושׂה חוד בקָצֶה, משחיז: מה ברזל זה אחד מחדד את חברו (תענית ז)
2. [תמ] מפַתֵחַ את השֵׂכֶל, מַחריף את המחשבה: אלא לחדד בה התלמידים (עירובין יג)
3. [עח] מעביר צמרמורת, גורם לחידוּדים: מבטו של הבחור מחדד את בשרי
4. [עח] מבליט בבהירוּת (בּעָיה סבוּכה, הֶבדל בין דברים וכד'): הוא מחַדֵד את ההבדל בינינו