מוריש פירוש

פירוש

דקדוק

נרדפות וניגודים

חריזה

מוֹרִישׁ¹

טעות \ הערה

1. [תנ] נותן בירוּשה, מַשאיר (נכסים) לאַחַר מותו לקרובי משפּחתו או לאחֵרים המצוּיָנים בצוואתו, מנחיל:
והורשתם לבניכם עד עולם (עזרא ט, 12); האב הוריש לבנו כסף רב
2. [עח] מעביר תכוּנה בתורשה
אנגלית: bequeath

לערך המלא >

פירוש

דקדוק

נרדפות וניגודים

מוֹרִישׁ^{2 [תנ]}

טעות \ הערה

1. מרושֵש, עושה לעָני:
ה' מוריש ומעשיר (שמואל א' ב, 7)
2. מסלק מהמקום: וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (במדבר לג, 55), בני ישראל הורישו את יושבי כנען הקדומים
אנגלית: impoverished; expel

לערך המלא >

מוריש פירוש

מוֹרִישׁ1

מוֹרִישׁ2 [תנ]

דפדוף במילון

מוֹרִישׁ¹

מוֹרִישׁ^{2 [תנ]}