1. [יב] תורת כּלָלֵי ההִתנַהגוּת מבחינת היַחס לטוב ולרָאוּי. המשמשת כנורמה בחברה מסוימת. נביאי ישראל העמידו את התביעה המוסרית במרכז אמונת ישראל יותר מאשר את התביעה הפולחנית (בלועזית: אֵתִיקָה): שמע המוסרים והצֶדֶק בקש (ספרות ימי הביניים)
2. [תנ] יִיסוּרי החינוך, תוכחה: שְׁמַע בְּנִי, מוּסָר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ (משלי א 8)
3. [תנ] עונֶש, גְמוּל על מעשֶׂה רָע: שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ (משלי כב 15) (ראה:
תנועת המוסר)
אנגלית: ethics, morals; recompense
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה