1.[תנ] מוּעבָר למקום שמדוּבָּר בו, מוּכנס, מוּשָׂם, מועלה: "והוּבָא את בַּדָיו בַּטבעת" (שמות כז, 7); "הכסף הַמוּבָא בית אלֹהים" (דברי הימים ב' לד, 9); האסיר הובא לפני שופט;
2. [תנ] מוּבל, מוּטל עליו לבוא: ״וַיראו האנשים כי הוּבאוּ בית יוסף״ (בראשית מג, 18);
3. [עח] מוזכּר כִּלשונו, מצוּטט: דברי השר מוּבָאים בעיתון;
4. כינוי לבית המובא לשטח באופן ישיר מהמפעל שבו הוא יוצר
אנגלית: brought-up
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה