1. [עח] פִּטפּוּט: הוא מַרבֶּה בלַהַג בלי סוף, ואוזניי כבר כואבות
2. [עח] צורת מִשנֶה של לשון המיוּחֶדת לאֵזור מסוּיָם או לאוּכלוּסייה מסוּיֶמת, ניב (בלועזית: דיאָלֶקט)
3. [תנ] עִיוּן דרך קבע, הגייה: היזהר עשׂות ספרים הרבה אין קץ ולַהַג הרבה יגיעת בשר (קוהלת יב 12); אם יגעת הרבה בּלַהַג דברי חכמים, הקדוש ברוך הוא מבשרך בשורות טובות (מדרש רבה במדבר י); השׂכל האלוהי הוא צריך להג ועיון הרבה (ספרות ימי הביניים)
4. [תנ] הַגִייָה, לימוד, עיון רב, רכישת ידע: "ולַהַג הרבה יְגִעַת בָּשָׂר" (קוהלת יב, 12) (תנו דעתכם להבדל בין לַֿהַג לבין
לַֿעַג)
אנגלית: chatter; dialect