ישיבה פירוש

1. [תמ] תנוּחה של אדם כשעַכּוּזו על מושב או על הרִצפּה וכד':
אל תַרבֶּה בּישיבה, שישיבה קשה לתחתוניות (כתובות קיא.); וישיבה אין במחנותם, כי כולם עומדים (סעדיה גאון); האיש תיקן את ישיבתו רוכן מעט כדי לוודא שאינו מחמיץ דבר
2. [תמ] התגוררוּת, מגוּרים: ישיבַת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ספרי ראה צא); הוא קבע את ישיבָתו בכפר
3. [עח] אסֵפה של וַעדה וכד': בּשֶל הפיגוע התכנסה ישיבַת ממשלה מיוחדת
אנגלית: sitting; dwelling; meeting

***

1. [תמ] אסֵפה של תלמידי חכמים העוסקים בתורה או בּמֶחקָר:
מַרבֶּה ישיבה מַרבֶּה חָכמה (אבות ב, ז); בשבת החכמים בישיבה, וזה ישראל וזה יָשיב תשוּבה (שמואל הנגיד בן משלי 41)
2. [יב] בּית-ספר גָבוהַּ לַהשׂכּלה היהוּדית המָסוֹרתית - בעיקר לתלמוּד, בּית-מִדרָש: נסמכתי בישיבה להקרות רב (ר' חננאל לפסחים פו); החברותא שלי בישיבה היה עילוי ולמדתי ממנו המון
3. [עח] צורה של שיתוף פעולה אופקי בארגון שבו מנהלים מקיימים דיונים במסגרת פורמלית כדי להגיע להחלטות בדבר פעילויות הקשורות אלה באלה.
אנגלית: Talmudic academy; meeting

***