יישוב פירוש

1. [תמ] מָקום שֶגָרים בו בני אדם, כגון:
עיר, כפר, קיבוץ: וכל היִישוּב כולו תחת כוכב אחד יושב (פסחים צד.); יִישוּבים חדשים נבנים בדרום הארץ
2. [עח] כּלַל התושבים בארץ, אוּכלוּסִייה: היִישוּב צפוף יותר במרכז הארץ
3. [תמ] מקום תַרבּוּת וחיי חֶברה, בביטוי: אֵינו מִן הַיִישוּב פֶּרא, אינו בן תַרבּוּת: כל שאינו לא במקרא ולא במִשנה ולא בדרך ארץ - אינו מן היִישוּב (קידושין א, י)
4. [עח] כינוי לאוּכלוּסייה היהודית בארץ ישראל מהעלִייה הראשונה ועד סוף תקופת המנדט. מכונה גם "היִישוּב הֶחָדש"
אנגלית: settlement, community

***

1. [תמ] הַפנָיית בּני-אדם להתיַישב באֵזור מסוּיָם, אִכלוּס, שיכּוּן:
יִישוּב העולם בבורות... יִישוּב העולם באילנות (ירושלמי בבא בתרא יג, ג); הוחלט על יִישוּב השכונה החדשה בזוגות צעירים
2. [עח] הִתנַחלוּת, הושבת בני אדם על הקרקע (בלועזית: קוֹלוֹנִיזַצְיָה): יִישוּב חבל ארץ זה חשוב למדינה
אנגלית: settling, populating

***

***

1. [עח] מציאת פִּתרון לסִכסוּך או לסתירה וכד', הַסדָרה:
הילד הביא לידי יִישוּב המריבה בין הוריו
2. [יב] בֵּיאוּר, הסבָּרה: ויש בזה מדרשי אגדה, אך זה יִישוּבו של מקרא (רש"י בראשית ד 8); יִישוּב הסתירות בדברי הנאשם הכרחי לזיכויו
3. [עח] הסכם בין שני צדדים בקשר לתנאים שבהם יוסדר דבר שהיה במשא-ומתן ביניהם, כגון תביעת ביטוח, סכסוך עבודה וכדומה.
אנגלית: reconciliation, settlement

***

1. (בבורסה לניירות ערך) השלמת עסקת ניירות ערך על־ידי מסירה של תעודות ניירות הערך הנדרשים ו/או
כספים (גם:
סילוק).
2. (ביחסי עבודה) הבאה לידי השלמה של סכסוך עבודה; יישוב סכסוך בין עובדים להנהלה. (גם: פישור).
אנגלית: final settlement

***

מַחשבה שקוּלה וּצלוּלה:
והתורה נקנית בתלמוד, בשמיעת אוזן... בפלפול תלמידים, בּיִישוּב (אבות ו, ה)
אנגלית: lucidity

***