יחיד פירוש

1. אחד, שאין עוד זולתו, שאין דומה לו:
"אֵבֶל יָחִיד עשִי לָך" (ירמיה ו 26)
2. בודד: "כי יָחִיד וְעָנִי אני" (תהילים כה 16)
3. אהוּב ביותר, מָעֳדָף: "רַך ויָחִיד לפני אִמִּי" (משלי ד 3)
4. יחידים המבודדים בתוך עמים אחרים הגולים בנכר: "מושיב יחידים בַּיתָה" (תהילים סח 7)
אנגלית: Single; lonely

***

1. [תמ] אחד, פּרָט (ההפך:
רַבּים): חטאות הציבור והיָחיד (זבחים ה, ג); במלחמת השחרור נלחמנו וניצחנו למרות שהיינו יחידים מול רבים
2. [תמ] (בּדִקדוּק) צוּרה דִקדוּקית המצַיֶינת אֶחד (ההֶפך: ריבּוּי או רַבּים), כגון: דָבָר, יושֶבֶת (ההֶפך: דבָרים, יושבות): האמורות בלשון יחיד - כּנֶגד עצמו; האמורות בלשון רבים - כנגד הציבור (פסחים קיז.)
3. [עח] (בּצוּרת רַבּים) מעטים, בודדים, אחדים: יחידים חזרו מהקרב הקשה
4. (בחוק) אדם או יֵשוּת טבעית (כּנֶגד: תַאגיד)
individual

***