טוב פירוש

1. [תנ] בּעל התכוּנות הדרוּשות מבּחינה מוּסָרית או מבּחינות אחֵרות, ראוּי, בּעל ערך חִיוּבי, משוּבּח, מעוּלֶה:
לא טוב הדָבר אשר אתה עושׂה (שמות יח 17)
2. [תנ] עושֶׂה חֶסד, נוח, רוצֶה בטובת הזוּלַת, חנון, רחום: ה' הטוב יכפר (דברי הימים ב' ל 18); לא אשוב מדברי הטוב (רש"י הושע יא 9); לשוב אליך באמת ובלב טוב (ספרות ימי הביניים)
3. נָעים וּמוּצלח, כּגון בּברָכות: בוקר טוב, מזל טוב, שנה טובה
4. [עח]
7. [עח] סמן שיח, מילת חלל, קַשָר. מילה שמקדמת את הדיבור בלי שהיא תורמת להבנת המשפט: טוב, אז על מה דיברנו? מילת הסכּמה מסויֶגת: כן, ניחא, שיהיה
5. [תמ] הגוּן, ישר: אורח טוב (תוספתא ברכות ז, ב); כי הלכו בדרך לא טוב (מגילות מדבר יהודה)
6. [עח] צִיוּן לתלמיד: הוא קיבּל ציון טוב בתעודה - 8 בּדֵירוּג מ-4 עד 10

***

1. מוּטב, כּדַאי ונוח יותר:
טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון (תהילים צב 2); כי טוב לחלות בניך פניך מהביטך אל ידי בניך (בן סירא); יהיה טוב אם תנהג כך
2. נהיה מרוּצה, שָׂמֵחַ: "ויהי כְּטוֹב (כתיב - טוב) לבם ויאמרוּ" (שופטים טז, 25)
3. נהיה נעים: "וירא מְנחָה כי טוֹב" (בראשית מט, 15)

***

1. [ת'] נעים, מועיל:
"וּמעץ הדעת טוב וָרָע" (בראשית ב, 9)
2. [ז'] דבר רצוי, צדקה, טובה: "אַל תִמנע טוב מבּעלָיו" (משלי ג, 27)
3. [תה"פ] מוּטב, רצוי שֶ-: "לא טוב היוֹת האדם לבדוֹ" (בראשית ב, 18)
4. [מ"ק] ניחא, הן: "אם כֹּה יאמַר טוֹב" (שמואל א', כ, 7)
5. חִיוּבי, צודק, אמִתי, נכון, הגיוני: "וַיַרְא שר האופים כי טוב פּתר" (בראשית מ, 16)
6. נאמן, ידידותי חביב, נדיב, רחוּם, חנוּן: "טוֹב ה' לקֹוָו לנפש תִדרשנוּ" (איכה ג, 25)
7. מָלֵא (גרגרי תבואה): "שֶבע שִבָּלים... בריאות וטובות" (בראשית מא, 5)
8. יפה, בעל הופעה נאה: "נִראָה מַראיהם טוב" (דניאל א, 15)
9. יפֵה נוף, פּורֶה, מתאים להתיישבות: "וראיתם את הארץ... הטובה היא אִם רעה" (במדבר יג, 19)
10. מוּסָרי, יָשָר: "טוב יָפִיק רצון מה'" (משלי יב, 2)
11. רִווחי, משתלֵם, כדאי, עדיף: "טוב כַּעַס מִשׂחוק" (קהלת ז, 3)

***

1. תכוּנַת הטוב:
כחסדך זכָר לי אתה למען טוּבך ה' (תהילים כה 7)
2. נועַם, יופי, חן: טוּב טַעַם ודעת למדני (תהילים קיט 10); ואני עברתי על טוּב צוָארה (הושע י 11)
3. עושר, שֶפע, נכָסים, כָל טוּב: בתים מלאים כָּל טוּב (דברים ו 11); על-כן יחזק טוּבו ותהילתו יספר קהל (בן סירא); יזכו לרוב טוּב המתענגים בה (תפילה)
4. (בנסמך) מֵיטב-, מִבחר-: אם תאבו ושמעתם טוּב הארץ תאכלו (ישעיהו א 19)
5. אושר, הצלחה, תפארת: וראה בּטוּב ירושלים כל ימי חייך (תהילים קכח 5)
אנגלית: pleasantness; abundance; elite

***