1. [יב] שהוצאה ממנו אדמה כדי שייעשׂה בור וכד', שנחפר: "בקרית מעין שוּחה חפוּרה" (מלשון הפיוט);
2. [יב] מבוּיָש, שנִכלָם: "אבקש שלומכם... ואפול לאפכם בנפש חפוּרָה" (מלשון הפיוט);
3. [עח] שורשים ופקעות למאכל המוצאים מהאדמה בחפירה: הגזר החָפור היה גדול ויפה