1. [תנ] בביטוי: חורֵק שֵן, מחַכֵּך שיניו בכעס או במחשבה או מזימה רעה: "זֹמֵם רשע לצדיק וחֹרק עליו שנָּיו" (תהילים לז, 12)
2. [תנ] מחכך ומשפשף, משמיע קול חיכוך (בּשיניים וכד'): שרקוּ וַיַחַרקוּ שן (איכה ב 16); על החוף יש שאוכלים המבורגרים חורקים מחול ספוגים בקטשופ; מעת לעת מתחספס קולו וחורק כמו אבני חצץ
3. [עח] מבַטֵא בּקול צרחני-חד: המנהל חורֵק, ולמרות זאת אין התלמידים נשמעים לו
אנגלית: squeak; screech
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה