1. [תנ] מַכֶּה בסלע להפיק ממנו אבנים לבניין וכד': לַחצֹב בהם באֹרוֹת (ירמיה ב 13) 2. [תמ] מפַסֵל, חוטב, מגַלֵף באבן: כל החוצֵב צֶלֶב לעבודה זרה (ירושלמי עבודה זרה מג, ד) 3.[יב] (בהשאלה) יוצר, בורא: וחָצַב בה כּיסא הכבוד ואופנים ושׂרפים (ספרות ימי הביניים)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה