1. [תנ] מרַחֵם, מתעוררים בו רגשות רחמים: וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל (דברים יג, 9); שקר לבן הוא שקר חומל
2. [תנ] נמנע מבזבוז, צָר לו להוציא דבַר מה: וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ (שמואל ב' יב, 4)
3. [עח] משתתף בצערו ובמצוקתו של אחר
אנגלית: have mercy; save