1. [תמ] מהַסֵס, מפַקפֵּק, מתקשה בהחלטתו כגון: חוכֵך בּדַעתו: רבי עקיבא היה חוכֵך בזה להחמיר (נדרים א, א)
2. [תמ] (אֶת) משַפשֵף, מגָרֵד: וכל זמן שהן חוככין זה את זה (תוספתא בבא קמא ט, יט) 3. [עח] הוגה בּהַדגשת החֵך, מחַכחֵך: הלשון ההולנדית היא לשון חוכֶכֶת
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה