חובל פירוש

פירוש

דקדוק

ניבים וצירופים

אטימולוגיה

נרדפות וניגודים

חובֵל¹, חֹבֵל

(מקרא)

טעות \ הערה

1. [תנ] מלח, ספָּן:
ויקרב אלָיו רב החֹבֵל (יונה א, 6) (בתקופות קדומות, החובלים היו עובדי האֳנִייה המושכים בחבליה ומכוונים מפרשיה);
2. [עח] שֵם כולל לדרגות שונות במחלקת הסיפון של אונייה, כגון חובל ראשון, שֵני וכדומה
אנגלית: captain

לערך המלא >

פירוש

דקדוק

אטימולוגיה

נרדפות וניגודים

חריזה

חוֹבֵל², חֹבֵל

טעות \ הערה

1. [תמ] מַכֶּה, גורם חַבָּלָה, כגון בביטוי:
מַקֵל חובלים אַלָה, מקל שמכים בו: כל המקלקלין פטורין חוץ מחובֵל ומבעיר (שבת קו) (ראו: קלקלן);
2. [תנ] מחבֵּל, משחית;
3. [עח] גורם לכאבי (חבלי) לידה
אנגלית: hit; hurt

לערך המלא >

פירוש

דקדוק

נרדפות וניגודים

חוֹבֵל³, חֹבֵל [תנ]

טעות \ הערה

1. לוקח מַשכּון, מחזיק כעֵרָבון:
חבֹל לא חָבָל וגזֵלה לא גזל (יחזקאל יח, 16), ואם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶיך (שמות כב, 25);
2. נותן כמשכון: "חבֹל חָבַלְנוּ לָךְ" (נחמיה א, 7)
אנגלית: pawning; pledging

לערך המלא >

פירוש

נרדפות וניגודים