1. [תמ] חַיָיב, צריך לשלם חוב או למלא חובה: חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תָחוּבו חובת גָלוּת (אבות א, יא); הוא חָב לו תודה על שהציל את חייו
2. נִמצא אשֵם: בו חָבוּ בָאֵי הבּרית הראשונים וַיִסָגרו לָחֶרֶב (מגילת ברית דמשק ג 11-8)
3. מֵטיל חובה, מחַיֵיב, כגון רישומים חָבֵי מַס: אין חָבִין לו אלא בפניו (גיטין א, ו)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה