1. [עח] תַת-סוּג, בּן מין: החקלאי גידֵל בפרדסו פרי מִזַן מיוחד
2. [תנ] מין, סוג: בּשָׂמים וּזַנים מרוּקָחים (דברי הימים ב' טז, 14); מְזָוֵינו מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַן אל זַן (תהילים קמד, 13)
אנגלית: species, type
***
[ש"ע; ז'; זַן-, זנים, זנֵי- וגם זַנים, זַנֵי-, זַנו]
מקור המילה זן (אטימולוגיה)
מאכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. המילים לעברית המקראית חדרו בשינוי היגוי המותאמת למערכת המורפו-פונטית של השפה העברית ומאפשרת בדרך זו ליצור פעלים, הטיות, שורשים וכדומה. תנו דעתכם שהפועל זָן משמש בעברית כמתבקש בהקשרים של מזון
זן
(תוצאה דומה)
בן מין , טיפוס , מין , משפחה , סוג , תת-סוג [שדה סמנטי: סוג]
זן
(תוצאה דומה)
מאכיל , מאכל , מזין , מיניק , מכלכל , מפטם , מפרנס , משביע [שדה סמנטי: אוכל] | ניגודים: מרעיב
בּוֹזְזָן, בַּזְבְּזָן, בַּרְוְוזָן, הוּזַן, זַן, זָן, חַזָן, חַרְזָן, טַרְזָן, יוּזַן, כַּרְזָן, מְאוּזָן, מַאזָן, מוּזָן, מַזְמְזָן, מְטוּרְזָן, מְיוּזָן, מִרְכְּזָן, פַּזְזָן, פַּחְזָן, פַּרְטִיזָן, רַגְזָן, תַמְחִיזָן
להרחבה ראה:
גבהן,
גבן,
אבובן,
אגן,
אבדן,
בזבזן,
אקדחן,
בוחן,
אוקטן,
אוריין,
אבקן,
אהלן,
אומן,
דוברמן,
אונן,
דורסן,
אופנוען,
יען,
אולפן,
אגרופן,
אצן,
ג'ריקן,
אקרן,
באשן
זן פרוש | זן פירוש | זן מילון | זן הגדרה מילונית | זן מילון עברי | זן מילון אנציקלופדי | זן אנציקלופדיה | זן תרגום
זן פירוש השם | זן פירוש המילה | זן משמעות המילה | זן ביטויים | זן דקדוק | זן לשון | זן ניבים | זן אטימולוגיה
זן מילים נרדפות | זן ניגודים | זן חריזה | זן חרוזים | זן צירופים | זן פתגמים | זן ניבים | זן תחביר
זן ביטויים | זן ציטוטים | זן ראשי תיבות