זהב פירוש

פירוש

זָהָב [תנ] ¹

מטיל זהב

1. מתכת צהוּבּה, רכה ומבריקה, הנחשבת יקרה מאוד. משמשת בעיקר לקישוטים ולמטבְּעות. נמצאת בטֶבע בצוּרה נקִייה. עיבודהּ נעשֶׂה על-ידי הלחמה, יציקה, רקיעה והברקה: זהב טהור (שמות כה, 17); ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב? (בראשית מד, 8); היא ענדה לצווארה שרשרת זהב (להרחבה ראה מעות)
2. מטבע זהב או מטבְּעות זהב
3. יחידת משקל בימי קדם: ושני צמידים על ידיה, עשׂרה זהב משקלם (בראשית כד, 22)
אנגלית: gold

דקדוק למילה זהב

[ש"ע; ז'; זהַב-, זהָבים, זַהבֵי-, זהָבו] <זהב>

ביטויים עם המילה זהב

← כלוב של זהב
← לא כל הנוצץ זהב
← קרן הזהב
← ראיית זהב

מקור המילה זהב (אטימולוגיה)

<צהב (במשמעות להבריק, לזהור)>. הזהב קרוי על שם צבעו וזוהרו. ארמית: דהַב, דַהֲבָא. ערבית: dahab תוך חילוף זי"ן בדל"ת משום שהם, עיצורים מאותה משפחה.

מילים נרדפות למילה זהב

זָהָב
[ש"ע]
1. דהַב , חָרוּץ , כֶּתֶם , פָּז [שדה סמנטי: זָהָב]

2. מָמון , עושֶר [שדה סמנטי: כֶּסֶף] | ניגודים: עוני
3. טוב , יָקָר , מעוּלֶה , נָעים , נִפלָא [שדה סמנטי: טוּב] | ניגודים: נָחוּת

חרוזים למילה זהב

אָב, אָהַב, דָאַב, הַב, הַבְהָב, זאַבאַב, זָהַב, זָהָב, זְהַבְהַב, יֶאהַב, יאהב, יְהָב, יזְהַב, יִכאַב, יסואַב, יִצהַב, יִרהַב, יִשאַב, מולְהָב, מוצְהָב, מַשְאָב, נֶאהַב, נִלְהָב, רָהַב, שָאָב, שֶנְהָב, תָאַב, גורֵף זָהָב, הַררֵי זָהָב, דינַר זָהָב, גַרְגֶרֶת מְכַלָה אֶת הַזָהָב, בסיס הזָהָב, בֶהָלה לזָהָב, חיתוך הַזָהָב, חתונַת זָהָב, חתַך הַזָהָב, ידֵי זָהָב, טווֶה זָהָב, כונֵס כֶסֶף וְזָהָב, ירושָלַיִם שֶל זָהָב, לֵב זָהָב, מֵדַליַית זָהָב, מִכרֵה זָהָב, מִשמְרות זָהָב, לא כָל מַה שֶנוצֵץ הוא זָהָב, לשון זָהָב, סוגֵד לעֵגֶל הזָהָב, סגידה לעֵגֶל הזָהָב, עֵגֶל הזָהָב, עַפְרות זָהָב, עיר שֶל זָהָב, שביל הזָהָב, תור הַזָהָב, שַלשֶלֶת הזָהָב, תַפוחַ זָהָב, שיר זָהָב, נועַר זָהָב, רַבִים הִפְחִיז זָהָב

להרחבה ראה:
משאב, להב, מגובב, באובב, דבב, אגב, יחדיו, אכזב, טחב, כתב, מורכב, ללב, ארנב, מוסב, מורעב, חצב, גרב, חשב