1. [יב] הִתאַספוּת, הִתכַּנסוּת, הִתחַבּרוּת: להיות ישראל מקוּבּצים כי יהיה להם דבר, והיה הִתקַבּצוּתם לדעה מה זה ועל מה זה (ספרות ימי הביניים); הִתקַבּצוּת אנשים מטרתה לא אחת לפעול במשותף 2. [עח] מצב הדדי של השמש, של הירח ושל הכוכבים, שבו מרחקם הזוויתי מצטמצם למינימום
תופעה בגאוגרפיה אנושית שבה נוצר מקבץ – של יישובים, של תעשייה מסוג מסוים וכדומה – באזור גאוגרפי אחד. ההתקבצות מאפשרת הפקת תועלת הדדית ומעניקה יתרון של גודל ויעילות (בלועזית: אַגְלוֹמֵרַצְיָה)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה