הלכה פירוש

1. [תמ] חוֹק ביַהדוּת:
אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלָכה (עירובין ד, ח); שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח, והלכות עצרת - בעצרת, והלכות חג - בחג (ספרא אמור קג, ב); אם הלָכה נקבל, ואם לדין - יש תשובה (יבמות ח, ג); הִלכות בנקאות
2. [תמ] החלק הנורמָטיבי של הספרות התלמודית, העוסק בדינים וּבחוּקים (ההפך: אַגָדה): שני תלמידי חכמים המהדרין זה את זה בהלָכה (ברכות מז); קרא תורה מִקרא, נביאים וכתובים משנה הלָכות ואגדות (אבות דרבי נתן יד, ו)
3. [עח] תאוריה, עיוּן (ההפך: מעשה) (ראה: לַהלָכה)
אנגלית: Jewish laws

***