היכל פירוש

1. [תנ] ארמון, טירה, בּניָין גדול וּמפואר:
כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל הֵיכל אחאב מלך שומרון (מלכים א' כא 1); ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים משבעה הֵיכָלים (תנחומא פרשת פיקודי)
2. [תנ] כּינוּי לבית המקדש: אדונַי יושב על כִּסא רם ונִשָׂא ושוליו מלאים את ההיכל (ישעיה ו 1)
3. [יב] כינוי לארון הקודש שבבית הכנסת: כשבונין בית הכנסת ובונין בו הֵיכָל שמניחין בו ספר תורה (רמב"ם תפילה יא, ב); שליח הציבור הוציא ספרים מן ההֵיכָל
4. [תמ] החלק הפנימי והמרכזי שבבית המקדש, בין האולם ובין קודש הקודשים
palace, shrine, temple‏‏‏‏

***